ענייני הודיה
תודה שמצילה
לבי לבי
בספר "חק לישראל", שסידר החיד"א, מובא בכל יום גם לימוד של מוסר. ביום חמישי של פרשת בראשית הוא ליקט דברי מוסר מעוררים מאוד מתוך "ספר הישר", המיוחס לרבנו זרחיה הלוי.
הרב מספר שמשגיח ישיבת פורת יוסף בירושלים היה מבקש ממנו לקרוא לפניו את הדברים האלה, וכששמע אותם, היה בוכה בכי גדול.
בעל ספר הישר פונה אל לבו ואומר לו: "לבי לבי". הוא מזכיר לאדם שהוא נוצר מן האדמה ושב אל העפר, שימיו חולפים כצל עובר, ושבכל יום ובכל לילה נחסר חלק מחייו. ובסוף יבוא יום שבו יעמוד לפני ה' לתת דין וחשבון על כל מעשיו.
הדברים מזעזעים. אבל דווקא אחרי כל התיאור הזה, הוא מסיים בעצה מאירה, והיא נוגעת אלינו מאוד.
כל עוד הנר דולק
כך הוא כותב בסיום דבריו:
"ותן תודה לאלקיך בעוד נפשך בגופך, בטרם יחשכו כוכבי נשפך".
כל עוד האדם חי, עוד אפשר לתקן. כמו שאמרו גדולי המוסר: כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן. ומהו עיקר התיקון? לפי ספר הישר: לתת תודה לה'. מי שמקבל על עצמו להיות איש של תודה, זה מה שיעמוד לו ביום הדין, וזה מה שיכול להציל אותו מן המוות.
מעשה בשני הולכי דרכים
את אותו רעיון מצאנו במדרש שמביא מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל בספרו "אורחות יושר", בערך גמילות חסדים.
מעשה בתלמיד חכם שיצא לדרך עם סחורה. פגש אותו אדם ואמר לו: "רבי ומורי, אם רצונך, אבוא עמך". אמר לו: "בוא עמי בשלום", והלכו יחד.
בדרך פגשו עני עיוור בשתי עיניו, שישב סמוך לעיר. מיד הוציא החכם סלע ונתן לו. אמר לחברו: "תן לו גם אתה". השיב: "איני נותן לו כלום". אמר לו החכם: "הרשות בידך", והמשיכו בדרכם.
בהמשך הדרך פגשו במלאך המוות. כשהתגלה אליהם, נבהלו ונפלו על פניהם. אמר מלאך המוות לחכם: אתה ניצלת מן המוות. הצדקה שנתת לעיוור הצילה אותך, ותחיה עוד חמישים שנה. וקרא עליו את הפסוק:
"והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך" (ישעיהו נח, ח).
ולשני אמר: הגיע זמנך. התחנן האיש: "אני וחברי יצאנו יחד, הוא ישוב לביתו ואני אמות כאן? הנח לי, ואלך לעשות צדקה". אמר לו מלאך המוות: אדם המפליג בים, אם לא תיקן את ספינתו ביבשה, כשבאים עליו הגלים בלב ים, כבר מאוחר לתקן. מי שלא תיקן את עצמו בחייו, מה יעשה במותו?
בקשה אחת אחרונה
אמר לו האיש: "אם כן, המתן לי עד שאלך לספר בשבחו של מקום על מה שעשה עמי". הוא ביקש רק דבר אחד: לספר לבריות את כל הטוב שעשה איתו הקדוש ברוך הוא כל ימי חייו.
אמר לו מלאך המוות: מאחר שאתה מבקש לספר בשבחו של מקום, יתווספו שנים לחייך. ונתקיים בו גם כן: "והלך לפניך צדקך".
והמדרש מסיים בקל וחומר: אם חברו, שנתן צדקה לעיוור אחד, זכה לחמישים שנה, מי שמספר בכל יום ובכל שעה את נפלאות ה', שזו צדקה גדולה, על אחת כמה וכמה.
היסוד
הסיפור בשבחו של ה' הוא צדקה גדולה. מי שמקבל על עצמו להודות לה' ולספר בנפלאותיו, יכול לזכות שתתבטל הגזרה ויתווספו לו שנות חיים.
איש של תודה
כמה כדאי להיות איש של תודה. אותו אדם כבר עמד מול מלאך המוות, והגזרה כבר נגזרה. אבל ברגע שביקש להודות לה' ולספר בשבחו, נתבטלה הגזרה ונוספו לו שנים על שנים.
לכן נקבל על עצמנו להיות אנשי תודה, עוד יותר ועוד יותר, ולספר בכל הזדמנות את נפלאות ה', כמו שנאמר:
"שירו לו זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו" (תהלים קה, ב).
ואין זו רק עצה כדי להינצל. מי שמספר בשבחו של אבא אוהב, אינו עושה זאת מפחד, אלא מתוך לב מלא. וככל שנספר יותר על חסדי ה', כך נרגיש יותר כמה הוא אוהב אותנו, ונאהב אותו בכל לבנו.
יזכנו ה' להודות ולהלל לשמו על כל הטובות והנפלאות שעשה, עושה ויעשה איתנו, ולשיר לפניו שיר חדש בגאולה השלמה, במהרה בימינו.
📚 עוד חומרי לימוד על הודיה לה' – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/search/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/